שי בר יעקב סיים תואר ראשון (BFA) באמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב במגמת הבימוי וקיבל תואר שני (MA) מאוניברסיטת לונדון בהצטיינות יתרה. את עבודת הגמר לתואר השני כתב על התיאטרון של הבמאים האוונגרדיים החשובים תדיאוש קנטור ופינה באוש. הוא מלמד בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית מאז שנת 1992 וכן לימד גם בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ובבית הספר לתיאטרון חזותי, וגם בחוג לאנגלית באוניברסיטה העברית. מאז שנת 2000 משמש כמבקר התיאטרון של העיתון "ידיעות אחרונות" וגם בגלי צה"ל. שי ישב בוועדות שיפוט בינלאומיות של פסטיבלים לתיאטרון בחו"ל, וגם הוזמן לדבר על התיאטרון הישראלי בכנסים חשובים כמו "חשיפה בינלאומית לתיאטרון הישראלי" ובנשיונל תיאטר בלונדון ובמכון התיאטרון הפולני בוורשה. במסגרת החוג ללימודי התיאטרון הוא היה חבר בוועדת ההיגוי האקדמית של הכינוסים "תיאטרון בחברה רב-תרבותית" (2009) ו"סטרינדברג ללא גבולות" (2012). כמו כן נתן הרצאות על נושאים מגוונים כמו סטרינדברג על הבמה הישראלית, המורשת של תדיאוש קנטור, ההפקה הפוסטמודרנית של "חלום ליל קיץ" בתיאטרון גשר, ועוד. לפני שהפך למבקר וחוקר תיאטרון עבד שי כבמאי תיאטרון פעיל בקבוצות שונות בארץ ובחו"ל (1985-95), וכן שימש כעוזר למנהל האמנותי בתיאטרון החאן בירושלים. הצגות בבימויו השתתפו ארבע פעמים בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. במשך כעשור ישב שי בוועדת הרפרטואר של סל תרבות ארצי, ואף פרסם מטעם הסל מספר ספרונים במסגרת סדרת הפרסומים "אודות מופע". שי עוסק בחקר הבימוי כתיאוריה וכפרקטיקה, בחקר התיאטרון הישראלי, וכן בתיאטרון שייקספירי עכשווי ובייצוגים של גבריות על הבמה המודרנית. הוא לימד קורסים רבים בחוג לתיאטרון לאורך השנים, וביניהם "תורות הבימוי והמשחק", "מבוא לתיאטרון העברי והישראלי",  "ביקורת הביקורת", "שקספיר: מעיון ביקורתי לחיפוש יצירתי", ו"לביים את חנוך לוין".

בין המאמרים האקדמיים שפרסם:

Shai Bar Yaacov, "Making Theatre Between the Desert and the Sea: Interview with Shay Pitowsky", Critical Stages/Scenes Critiques, The IATC journal/Revue de l'AICT – December/Décembre 2018: Issue No 18, https://www.critical-stages.org/18/making-theatre-between-the-desert-and-the-sea-an-interview-with-shay-pitowsky/

Shai Bar Yaacov "Israeli Theatre in 2017: Visions of a Cleft Heart", Critical Stages/Scenes Critiques, The IATC journal/Revue de l'AICT – December/Décembre 2017: Issue No 16,  https://www.critical-stages.org/16/israeli-theatre-in-2017-visions-of-a-cleft-heart/

Shai Bar Yaacov, "Requiem: Hanokh Levin’s Theatre of Death and the Return of the Storyteller”, JTD -Journal of Theatre and Drama, Vol. 7/8, 2001/2 (2006).

שי בר יעקב, "תמורות והתפתחויות בתאטרון הישראלי בתחילת המאה ה-21", עמית, חנה, צלמונה, יגאל (עורכים), עד כאן ומכאן – היצירה הישראלית במאה ה-21, הוצאת קרן עדי, ירושלים, 2017.

 שי בר יעקב, "ומה לא נראה בשנה הבאה?", תיאטרון, גיליון מס' 2, יוני 2000.

משפט אישי: "מבחינתי ללמד בחוג לתיאטרון הוא הזדמנות לנסות לחבר בין הפן התיאורטי של חקר התיאטרון לפן המעשי של עבודת הבימוי והמשחק. תיאטרון טוב צומח, לטעמי, מחיבור נכון ועמוק בין שני הצדדים הללו של החשיבה על אמנות התיאטרון."

דרמטורגית. דוקטורנטית בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחקרי עוסק במופעים דוקו-משפטיים בתיאטרון הישראלי ובדיאלוג המתקיים בין עולם המשפט לעולם התיאטרון והפרפורמנס. העניין במפגש בין עולם התיאטרון והמשפט צמח מתוך העבודה בסדנת התיאטרון למשפטנים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית- סדנה שהייתי שותפה להקמתה וליוותי אותה כבמאית משנה ודרמטורגית במשך למעלה מעשור.

בתואר השני חקרתי את הפוטנציאל בשפה מטא-תיאטרונית כשפה לתיאטרון דתי ("אדם וכפיליו- תיאטרון דתי בעידן המודרני") – תחום שאני ממשיכה לחקור באופן מעשי כדרמטורגית של אנסמבל התיאו-טרון הפועל בתיאטרון החאן בירושלים (ספר תולדות אדם, מחר נצחק, חלילה).

בעבר רכזתי את בית המדרש למספרי סיפורים באלול וניהלתי אומנותית את תיאטרון אלול. הייתי שותפה להקמת אנסמבל 'כהרף-עין, ושחקתי בו ('לשם יחוד').

דרמטורגית בהפקות שונות.

יהודה (ז'אן ברנרד) מורלי הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית. הוא למד ספרות, פילוסופיה ותאטרון באוניברסיטת הסורבון בפריס. במקביל למד משחק בבית הספר של ז'אק לקוק ובבתי הספר של הבמאים פייר דבוש ואנטואן ויטז. בשנת 1972 החל בקריירה שלו כמרצה באקדמיה באוניברסיטת הסורבון. ומאז לימד באוניברסיטה של ריו דה ז'נרו בברזיל, באוניברסיטת תל- אביב, באוניברסיטת בר-אילן  ובבתי ספר גבוהים ובמכללות שונות המתמחות בהוראת תאטרון וקולנוע. הוא החל ללמד בחוג ללימודי התאטרון באוניברסיטה העברית בשנת 1982 ולימד בחוג עד שנת 2012. הוא כיהן כראש החוג ללימודי התאטרון במשך מספר שנים.

תחומי המחקר שלו הם: תאטרון וקולנוע צרפתיים, תאטרון יהודי, היבטים תאטרליים בקולנוע, אופרה ותאטרון מוסיקלי ותאוריות של יצירה. הספר המחקרי הראשון שפרסם   (Jean Genet, la vie écrite, Paris, 1988)  ("החיים הכתובים" - ביוגרפיה של ז'אן ז'נה, פריס, 1988) התעמת עם התפיסה המקובלת ביחס לז'נה כעבריין בלתי מתורבת וחשף את העובדה שז'נה למעשה היה יוצר בעל ידע אנציקלופדי שהדחף שלו ליצור הכתיב את כל ההיבטים של חייו עוד מילדותו. הספר הפך להיות נקודת התייחסות מרכזית במחקר על חייו ועל יצירתו של ז'נה  גם אחרי הפרסום של ביוגרפיות עדכניות יותר על חיי ז'נה. יצירתו של פול קלודל, הנושא השני של המחקר של יהודה מורלי, נראה  לכאורה כרחוק מהנושא הראשון אך למעשה ניתן למצוא קווי דמיון בין היצירה של קלודל הנוצרי האדוק  והשמרן לבין ז'נה  האויב של הממסד. בספר  Claudel metteur en scène : la frontière entre les deux mondes, Besançon, 1998)   ("קלודל כבמאי", בוזנסון, 1998) מורלי מתנגד לתדמית המקובלת של קלודל כיוצר שמרן. הספר חושף היבטים לא מוכרים ביצירתו של קלודל- הבלטים שיצר, הניסויים התאטרוניים שלו והחיפוש שלו אחר סוג חדש של תאטרון מוסיקלי. הספר Le Maître fou, (Nizet, 2009)    ("ז'נה כתאורטיקן של התאטרון", ניז'ה, 2009) מנתח את הטקסטים התאורטיים של ז'נה העוסקים בתאטרון ובאמנות. טקסטים אלה, שהמחקר התעלם מהם, מהווים מפתח להבנת היצירה הדרמטית של ז'נה והם מבטאים מחשבה עמוקה על  העוצמה ועל הגבולות של היצירה באופן כללי.

הספר  L'oeuvre Impossible: Claudel, Genet, Fellini, Paris, 2013))  ("היצירה הבלתי אפשרית – קלודל, ז'נה, פליני" פריס, 2013) עוסק בדרך שבה יצירות בלתי אפשריות מהוות מפתח להבנת המהות הפנימית של מכלול היצירה של יוצרים. תאוריה זו מודגמת בספר על יצירתם של קלודל, ז'נה והבמאי פדריקו פליני. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור ב2021 בשם Dream Projects in Theatre, Novels and Films: The Works of Paul Claudel, Jean Genet, and Federico Fellini (Sussex Academic Press, 2021).

 ספרו Revolution au Paradis ("מהפכה בגן עדן" –  הוצאת אלקנה, 2014) מוקדש לייצוגים סמויים של דמויות יהודיות בקולנוע ובתאטרון הצרפתיים תחת הכיבוש הגרמני (ביצירות ילדי גן העדן, וולפונה, המשוגעת משאיו ואחרים). הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור ב2020 בשם Revolution in Paradise: Veiled Representations of Jewish Characters in the Cinema of Occupied France (Sussex Academic Press, 2020).  החתירה כנגד תדמיות מקובלות היא מאפיין עקבי של עבודתו המחקרית לאורך השנים.

יהודה מורלי הוא גם מחזאי. מחזותיו הוצגו ופורסמו בצרפת, בישראל ובארצות נוספות: Les Catcheuses  ("המתאבקות", בית התרבות בננטר ,1973) , Sissi en enfer("סיסי בגיהנום",בית התרבות בריינס, 1975), סינדרלה (תאטרון השאנז אליזה, 1980) ,גימפל תם (תאטרון החאן, 1982) Le Tombeau des poupées”בית הקברות לבובות" (ארמון השאיו,1983), סטריפ (אוונסיין, 1986),חנוק אותי, אהובי (תאטרון הסימטה, 1990), ויכוח ברצלונה (ירושלים, 1992), המוסיקה (שודר כתסכית בערוץ התרבות של הרדיו בצרפת, 1992), קולות (תאטרון אספקלריא, 2006, 2012). ב- 2009 כתב העת Continuum  פרסם את מחזהו האחרון, הצגת יחיד לשחקנית בשם, Les merveilles du fond des mers ou un chef d'œuvre à gonfler soi-même.   ( "הפלאות שבמעמקי הים או יצירת מופת שתוכל לנפח בעצמך"). מ2018 הוא מנהל במשותף עם ד"ר רועי הורוביץ תכנית של קריאות מבוימות של מחזות יהודיים מהארץ ומהעולם הפועל בתיאטרון מיקרו שבירושלים. במסגרת זו הוצגו כבר חמישה מחזות. בתקופת הקורונה הוא יזם את הפרויקט תיאטרון עד הבית בו הציג את המחזה מילים אחרונות, מונולוגים מצולמים שהוצגו במופע זום בו צפה קהל מהארץ ומהעולם. באותה שנה יצא בצרפת הטקסט של המחזה בשם Le Grand Tombeau des Beaux-Arts(Orizons, Paris, 2020).

סוזאנה פנדזיק (RDT, Ph.D ,M.A.)

ראש התכנית לתואר שני בדרמה תרפיה במכללה האקדמית תל חי, מרצה גם בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית, בתכנית הכשרה של המכון לדרמה-תרפיה השוויצרי, במכון לתיאטרון-תרפיה בברלין ומעבירה סדנאות בארץ וברחבי העולם.  משוררת, במאית וחוקרת תיאטרון, סוזאנה פרסמה מאמרים רבים בתחום, הוציאה ספר על השימוש בטכניקות-פעולה בעבודה עם נשים מוכות, הייתה אורכת שותפה בספר על אבחון בדרמה תרפיה ((2012, אורכת ראשונה בספר על מופע אוטוביוגרפי טיפולי (2016) ופרסמה ספר על דרמה תרפיה בספרדית (2018).  מדריכה מוסמכת מטעם י.ה.ת (האיגוד לתרפיה על ידי האמנויות בישראל) , חברה באיגוד הצפון אמריקאי לדרמה תרפיה (NADTA), באיגוד הבריטי (BADTh), מייסדת וחברת כבוד (honorary member) של האיגוד לדרמה-תרפיה השוויצרי ושל האיגוד הארגנטינאי לדרמה-תרפיה.