מרצה בכיר, חוקר, אמן רב-תחומי ואוצר. עוסק בחקר של פרקטיקות פרפורמטיביות העוסקות בהיסטוריוגרפיה מקומית, חקר פולקלור וחקר בתרבות ותיאטרון יידיש. דיאגו פרסם מאמרים על תאטרון יידיש בישראל, על הסאטירה הפוליטית של דז׳יגאן ושומאכר ועל אמנות עכשווית. 

במרץ 2021 רא אור ספרו The Yiddish Stage as a Temporary Home - Dzigan and Shumacher's Satirical Theater (1927-1980)  De Gruyter בהוצאת דה גרוטיר. הגרסה העברית של אותו ספר ראה אור בדצמבר 2017  בהוצאת מאגנס תחת השם ״הבמה כבית ארעי  התאטרון של דז'יגאן ושומאכר (1980-1927).״ הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו שכתב תחת הנחיינתם המשותפת של פרופ' גלית חזן-רוקם ופרופ' יחיאל שיינטוך באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר זכה בפרס שפירא, לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל 2019.  הוא עורך שותף עם לאה מאואס של הספר  ״המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי״ שראה אור ב-2017 בהוצאת האנדרגאונד אקדמי ובהפצת מאגנס. ב-2014 היה עורך שותף לספר ״הערה – אמנות עצמאית בירושלים בתחילת המאה ה-20״ יחד עם לאה מאואס ורונן אידלמן. את עבודת המ"א שלו "יידיש טעאטער אין ישראל (1948-1943), כתב ביידיש תחת הנחייתם של פרופ׳ חזן-רוקם ופרופ׳ שיינטוך באוניברסיטה העברית.

בשנת 2000 הקים רוטמן יחד עם לאה מאואס את קבוצת סלה-מנקה, שפעילה  בתחום המיצג, הווידאו, השירה, והאמנות הציבורית. הקבוצה הוציאה לאור את כתב העת לאמנות 'הערת שוליים', ואצרה והפיקה את אירועי 'הערה' לאמנות עכשווית בין 2002–2008.  בשנת 2009 היא יזמה את המרכז לאמנות ומדיה 'מעמותה', כמרכז למחקר, הפקה ותצוגה של אמנות, אותו היא גם מנהלת.