יהודה (ז'אן ברנרד) מורלי הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית. הוא למד ספרות, פילוסופיה ותאטרון באוניברסיטת הסורבון בפריס. במקביל למד משחק בבית הספר של ז'אק לקוק ובבתי הספר של הבמאים פייר דבוש ואנטואן ויטז. בשנת 1972 החל בקריירה שלו כמרצה באקדמיה באוניברסיטת הסורבון. ומאז לימד באוניברסיטה של ריו דה ז'נרו בברזיל, באוניברסיטת תל- אביב, באוניברסיטת בר-אילן  ובבתי ספר גבוהים ובמכללות שונות המתמחות בהוראת תאטרון וקולנוע. הוא החל ללמד בחוג ללימודי התאטרון באוניברסיטה העברית בשנת 1982 ולימד בחוג עד שנת 2012. הוא כיהן כראש החוג ללימודי התאטרון במשך מספר שנים.

תחומי המחקר שלו הם: תאטרון וקולנוע צרפתיים, תאטרון יהודי, היבטים תאטרליים בקולנוע, אופרה ותאטרון מוסיקלי ותאוריות של יצירה. הספר המחקרי הראשון שפרסם   (Jean Genet, la vie écrite, Paris, 1988)  ("החיים הכתובים" - ביוגרפיה של ז'אן ז'נה, פריס, 1988) התעמת עם התפיסה המקובלת ביחס לז'נה כעבריין בלתי מתורבת וחשף את העובדה שז'נה למעשה היה יוצר בעל ידע אנציקלופדי שהדחף שלו ליצור הכתיב את כל ההיבטים של חייו עוד מילדותו. הספר הפך להיות נקודת התייחסות מרכזית במחקר על חייו ועל יצירתו של ז'נה  גם אחרי הפרסום של ביוגרפיות עדכניות יותר על חיי ז'נה. יצירתו של פול קלודל, הנושא השני של המחקר של יהודה מורלי, נראה  לכאורה כרחוק מהנושא הראשון אך למעשה ניתן למצוא קווי דמיון בין היצירה של קלודל הנוצרי האדוק  והשמרן לבין ז'נה  האויב של הממסד. בספר  Claudel metteur en scène : la frontière entre les deux mondes, Besançon, 1998)   ("קלודל כבמאי", בוזנסון, 1998) מורלי מתנגד לתדמית המקובלת של קלודל כיוצר שמרן. הספר חושף היבטים לא מוכרים ביצירתו של קלודל- הבלטים שיצר, הניסויים התאטרוניים שלו והחיפוש שלו אחר סוג חדש של תאטרון מוסיקלי. הספר Le Maître fou, (Nizet, 2009)    ("ז'נה כתאורטיקן של התאטרון", ניז'ה, 2009) מנתח את הטקסטים התאורטיים של ז'נה העוסקים בתאטרון ובאמנות. טקסטים אלה, שהמחקר התעלם מהם, מהווים מפתח להבנת היצירה הדרמטית של ז'נה והם מבטאים מחשבה עמוקה על  העוצמה ועל הגבולות של היצירה באופן כללי.

הספר  L'oeuvre Impossible: Claudel, Genet, Fellini, Paris, 2013))  ("היצירה הבלתי אפשרית – קלודל, ז'נה, פליני" פריס, 2013) עוסק בדרך שבה יצירות בלתי אפשריות מהוות מפתח להבנת המהות הפנימית של מכלול היצירה של יוצרים. תאוריה זו מודגמת בספר על יצירתם של קלודל, ז'נה והבמאי פדריקו פליני. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור ב2021 בשם Dream Projects in Theatre, Novels and Films: The Works of Paul Claudel, Jean Genet, and Federico Fellini (Sussex Academic Press, 2021).

 ספרו Revolution au Paradis ("מהפכה בגן עדן" –  הוצאת אלקנה, 2014) מוקדש לייצוגים סמויים של דמויות יהודיות בקולנוע ובתאטרון הצרפתיים תחת הכיבוש הגרמני (ביצירות ילדי גן העדן, וולפונה, המשוגעת משאיו ואחרים). הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור ב2020 בשם Revolution in Paradise: Veiled Representations of Jewish Characters in the Cinema of Occupied France (Sussex Academic Press, 2020).  החתירה כנגד תדמיות מקובלות היא מאפיין עקבי של עבודתו המחקרית לאורך השנים.

יהודה מורלי הוא גם מחזאי. מחזותיו הוצגו ופורסמו בצרפת, בישראל ובארצות נוספות: Les Catcheuses  ("המתאבקות", בית התרבות בננטר ,1973) , Sissi en enfer("סיסי בגיהנום",בית התרבות בריינס, 1975), סינדרלה (תאטרון השאנז אליזה, 1980) ,גימפל תם (תאטרון החאן, 1982) Le Tombeau des poupées”בית הקברות לבובות" (ארמון השאיו,1983), סטריפ (אוונסיין, 1986),חנוק אותי, אהובי (תאטרון הסימטה, 1990), ויכוח ברצלונה (ירושלים, 1992), המוסיקה (שודר כתסכית בערוץ התרבות של הרדיו בצרפת, 1992), קולות (תאטרון אספקלריא, 2006, 2012). ב- 2009 כתב העת Continuum  פרסם את מחזהו האחרון, הצגת יחיד לשחקנית בשם, Les merveilles du fond des mers ou un chef d'œuvre à gonfler soi-même.   ( "הפלאות שבמעמקי הים או יצירת מופת שתוכל לנפח בעצמך"). מ2018 הוא מנהל במשותף עם ד"ר רועי הורוביץ תכנית של קריאות מבוימות של מחזות יהודיים מהארץ ומהעולם הפועל בתיאטרון מיקרו שבירושלים. במסגרת זו הוצגו כבר חמישה מחזות. בתקופת הקורונה הוא יזם את הפרויקט תיאטרון עד הבית בו הציג את המחזה מילים אחרונות, מונולוגים מצולמים שהוצגו במופע זום בו צפה קהל מהארץ ומהעולם. באותה שנה יצא בצרפת הטקסט של המחזה בשם Le Grand Tombeau des Beaux-Arts(Orizons, Paris, 2020).